<h1>ספר אהל מועד שער ק"ש דרך שלישי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תנן מאימתי קורין את שמע בערבי', ומסקינן דזמן ק"ש של ערבית מתחיל מצאת הכוכבים, וכתבו המפרשים והטעם שנהגו להקדים לקרוא קודם זה הזמן הוא כדי לעמוד בתפילה מתוך ד"ת וחוזרין וקורין סמוך למטתן בשעת שכיבה פרק א' שהוא מה"ת ובזה אדם יוצא י"ח קריאת שמע בזמנה, וע"כ כתבו בתוס' שמברך על קריאת שמע על מטתו. ובס' הישר לרבי' יעקב חולק בזה ונראה שכל הפרשיו' קורא סמוך למטתו משום דמשמע דהוו כולהו מה"ת, שהרי שנינו במשנה היה קור' שמקדים שמע לוהיה אם שמוע כדי לקבל תחי' עול מלכות שמים ואם פרשה והיה מדרבנן בלאו האי טעמא ראוי להקדים פרשת שמע לוהיה, מי שנסתפק אם היה צאת הכוכבים כשקרא אותה הרי זה ספק קראה וחוזר וקורא אותה, הנכנס לבית הכנסת בתפי' ערבית אם רצה להתפלל עם הציבור תפילת נדבה ואחר צאת הכוכבים יקרא ק"ש ויתפלל תפילת ערבית כדי לסמוך גאולה לתפילה הרשות בידו, ואם לא רצה לחזור ולהתפלל השיב רב האי גאון על זה דק"ש בעונתה עדיפא מלסמוך גאולה לתפילה, ולא אמרה הגאון אלא בתפילת הערב הואיל ותפילת ערבית רשות אבל בתפי' השחר יותר טוב לסמוך גאולה לתפי' ולהתפלל שלא בציבור מלהתפלל בציבור בלא סמיכת גאולה לתפילה, וזה יתבאר מבנתיים מדרך שני של שער התפילה. כמה כוכבים נראים ויהא לילה, כוכב אחד ודאי יום שנים ס' לילה שלשה ודאי לילה, ירוש' ובלבד דיתחמן תלתא בזמן חדא כוכבתא. ודבר זה לא נאמר אלא לעניין תוס' מחול על הקודש אבל לענין ק"ש משעה שנראים שניים כוכבים נקרא לילה.
זמן ק"ש של ערבית נמשכת לכתחי' עד חצות לילה לא קראה עד חצות יכול לקרותה עד שיעלה עמוד השחר. וכיון שנכנס אדם תוך זמן חובתו אינו רשאי לאכול ולא לשתות ולא לישן עד שיקרא ויתפלל, ואפילו התחיל בדברים אלו מפסיק לקריית שמע מפני שהיא של תורה. והוא הדין שצריך להפסיק אם נכנס למרחץ או אם ישב לפני הספר להסתפר, וכן הדין לכל השנויים שם בפרק ראשון של שבת וכולם יתבארו בנתיב שביעי מדרך זה, ושאר הדברים לא אסרו שלא חייבוהו לקרוא משעה שנכנס לתוך זמנו אלא אסרו לו שיתחיל במלאכות אלו שלא יבא לידי פשיעה.
<h2>דף ח:</h2>
מי שנאנס ולא קרא את שמע של ערבית קודם שיעלה ע"ה כגון שכור או חולה אין קורין אותו מעוות לא יוכל לתקון אלא הואיל ונאנס יכול לקרותה קודם הנץ החמה דהינו תחי' ראות פניה אבל אינו אומר כלל השכיבנו וכן דעת רבינו שלמה וגאון רב"י אלפסי וראב"ד ז"ל. אבל בעל הלכות ור"י אבן גיאת אומר שמתחיל ותקננו ה' אלוקינו עד סוף הברכה וכן פסקו הגאונים, וזמן עמוד השחר מתחיל כשפני מזרח מתחילין להאיר.
<h2>דף ט:</h2>
זמן ק"ש של שחרית מתחיל משיכיר בין תכלת שבציצית ללבן שבו ונמשך עד סוף שעה שלישית. וכתב הגאון רבינו אלפסי שמצוה להתחיל ולקרוא את שמע זמן מועט קודם הנץ החמה שזהו כשהחמה מתחיל להאיר כדי שיגמור עם הנץ החמה ונמצא שיכול להתפלל עד אחר הנץ החמה. ורבינו יעקב אומר שאינו יוצא אם קורא ק"ש קודם הנץ החמה, ורבינו משה אומר שיוצא בדיעבד אם קרא את שמע לאחר שעלה השמש שעונתה עד סוף ג' שעות ביום למי שעבר ואיחר אבל אינו מורה לכתחילה וכן עיקר. והטעם לחייב תפלה עם הנץ החמה כדי לקבוע בעת זריחת השמש התפלה להש"י להורות כי הוא אדון מושל בכל והשמש וכל צבא השמים משרתיו עושי רצונו. המשכים לצאת לדרך במקום סכנה הרי זה כאנוס ומותר לקרות קר"ש משעלה עה"ש אע"פ שעדיין אין מכירין בין תכלת ללבן, וקורא אותה בברכותי' ואומר יוצא אור וכן כתב הרשב"א. והמקדים לצאת לדרך שלא במקום סכנה אינו קורא ק"ש עד שיגיע זמנה, דתניא המשכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע ומתפלל ויוצא י"ח וכשמגיע זמן ק"ש קורא, וטעם לקדימת התפל' מפני שצריכה כונה. הקורא את שמע אחר שלש שעות הרי זה כמי שקורא בתורה אך אינו יוצא י"ח ק"ש בעונתה ואעפ"כ לא הפסיד בברכות אפילו אחר שש שעות ומברך לדעת רבינו משה, אך יש לחוש לדברי הגאונים שאוסרים לברך לאחר ד' שעות.
<h2>דף יג:</h2>
העוסק בדברי ציבור אם נשאר עת לקרותה יגמור ואח"כ קורא, הי' ירא שמא יעבור הזמן יקרא ואחר כך יגמור, ירושלמי העוסק בצרכי ציבור הרי זה כעוסק בתורה.
<h2>דף כו.</h2>
מי שהתחיל לעסוק בדין או בתספורת או להפך בעורות לעבדן או שהתחיל ליכנס במרחץ או שהתחיל לאכול, כך הוא דינו לדעת הראב"ד שלענין תפילה אינו פוסק אם יש לו שהות ביום, ולשאר מצות של תורה אפילו יש לו שהות ביום, ודבר זה בפרק לולב הגזול ותמה הוא למה כתב רבינו משה שאינו צריך לפסוק אלא אם כן ירא שמא יעבור הזמן, ובנתיב י"א מדרך ג' של שער התפילה יתבאר מאימתי הוי התחלת דברים אלו. בזמנים אלו שאנו מבטלים תורתינו מפני מלאכתינו, מפסיקי' לכתחילה בתפי' אם אין שהות ביום ואין צריך לומר לקרית שמע שהיא מה"ת, היה שהות ביום אין צריך להפסיק.
